כניסה

"חייכת אליי, מתקין לי איזה קפה קטן ופתרת לי בסבלנות אין קץ את כל הטעון פתרון",מנהלת מחלקת חקירות מודיעין ובקרת מסחר כותבת לעו"ד אמוץ גרינברג ז"ל
 

מנהלת מחלקת חקירות, מודיעין ובקרת מסחר ברשות ניירות ערך, עו"ד ציפי גז, כותבת לזכרו של עו"ד אמוץ גרינברג ז"ל, אשר שימש כראש צוות חוקרים במחלקה, ונהרג במבצע צוק איתן:

"אמוץ לא אתנו כבר כמעט שש שנים. עד היום אני חוזרת ונזכרת בארוחה האחרונה שחלקנו במשרד, ב"פרוץ" (מועד תחילתה של חקירה גלויה) האחרון המשותף, בשיחות שהיו לנו ובוואטסאפ האחרון ששלח לי שהוא ליד הבית של ההורים שלי, שומר על הדרום. אבל בעיקר אני שבה ונזכרת בעצות הטובות שהיה נותן לי כשהייתי מקשה עליו בהתלבטויות האלה של החיים.

עצות על התנהלות בעבודה, עצות על התנהלות עם הילדים ובן הזוג , עצות כמעט על הכל.

גם היום, אני מוצאת את עצמי חוזרת בראשי אל השיחות שהיו לנו ושואלת, כך ביני לביני, מה אמוץ היה עושה באותה סיטואציה.

אתמול דפדפתי בתמונות שלו, בסרטונים מחיי המחלקה והיה נדמה לי ,לרגע אחד, שהנה הנה הוא נכנס בדלת עם החצי חיוך שלו, מכין לי קפה, ממליץ לי בחום לאמץ איזה תחביב בשביל הנפש, ואומר לי: "ציפי הכל שטויות. עזבי אותך, קחי בקלות".

 אני חוזרת למילים שכתבתי מייד לאחר נפילתו ביולי 2014 ונזכרת:

"אמוץ,

זה לא סוד שהיית החוקר וראש הצוות האהוב עליי. ובכלל אחד מהאנשים האהובים עליי ביותר במחלקה ומחוצה לה. הקפדתי להגיד את זה בקול רם מידי שעתיים-שלוש.

עם הגעתי למחלקה, מייד כשדיברתי איתך הרגשתי בבית. תמיד ייחסתי את זה לעובדה ששנינו תוצרי ההתיישבות העובדת. למרות שעברו שנים ארוכות מאז הלכנו לצרכנייה או עבדנו בפלחה או ראינו איזה טרקטור מקרוב. אבל עם הזמן הבנתי שזה הרבה מעבר לזה.

אתה אחד האנשים הנעימים והאהובים ביותר שהכרתי. רגוע. שלו. חכם. ענייני. שקול. סבלני. חף מכל פוזה. צנוע. יודע מה חשוב. לא מדבר סרה באנשים ובכלל מדבר רק כשממש אבל ממש צריך. ותמיד לוקח אחריות.

המזל הגדול שלי היה שהושיבו אותי חדר לידך. הייתי באה כל בוקר עם הקשיים של היום הקודם, מספרת לך על כל הצרות שלי עם הילדים, עם ההורים, בעבודה, והיית מחייך אליי, מתקין לי איזה קפה קטן (הכנת את הקפה הכי טעים) ופותר לי בסבלנות אין קץ את כל הטעון פתרון. הייתי שבה לחדרי, עם אבקת הקסמים הזו שלך, מעודדת עד המשברון הבא.

כל מבצע הייתי מייחלת לכך שאתה תהיה ראש צוות החיפוש  או ראש צוות המבצע (כי ידעתי שהכל יהיה רגוע).

הכל היה קטן עליך. התמודדת באלגנטיות ובקלות מדהימה עם העבודה על כל צורותיה: חיקורי דין, חיפושים, חקירות פרונטליות, ישיבות בפרקליטות ועדויות בבית משפט. הכל עשית ברוגע, בשלווה, במקצועיות, בצנעה, ובלי הרבה רעש. במקביל ניהלת חיי משפחה נהדרים ודילגת בקלילות חיננית מעל כל משוכות ההורות. בכל בעיה שהתעוררה היית צעד אחד לפניי, מציג לי את הפתרון הכי טוב. ובמקביל גם עשית ספורט, בילית ועשית מילואים בלי הפסקה. רציתי תמיד שכל החוקרים יהיו דומים לך. מקצועיים, ענייניים, אדיבים, סמכותיים, שקולים, רהוטים. ידעתי שאם סניגור מתקשר אליי אחרי חיפוש, שאתה היית ראש הצוות בו, זה רק כדי להודות לי על זה שאתה היית ראש צוות החיפוש. ידעתי שאם אתה היית הקצין הממונה, בתום החקירה, הנחקר יודה לכולנו. החוקרים בצוות שלך נשאו אלייך עיניים. היית דמות מחנכת ומדריכה. הגדולה שלך הייתה שהיית מצליח לעשות ללא מאמץ את מה שהרבה אנשים עשו בדם יזע ודמעות. מלחמות האגו תמיד פסחו עליך. הסתכלת על הקטנוניות הזו שכולנו חוטאים בה (חוץ ממך) מהצד בנימה משועשעת. רציתי תמיד בכל נפשי להיות דומה לך.

מדי פעם בפעם הייתי מנסה למצוא איזה סדק במושלמות הזו שלך. זה לא הלך. לא היה שום סדק. אפילו לא קטנטן. תמיד ראית את הצד הטוב בכל דבר.

הדבר היחיד שהתגאית בו (אחרי שממש לחצתי עליך) הייתה המשפחה שלך. סיפרת לי המון על הילדים שלך. על אשתך ועל ההורים והאחים שלך.

במסגרת העצות הכלליות שלך לחיים, אמרת להסתכל על הכל בפרספקטיבה נכונה ולהודות על הטוב. וגם אמרת לי לא פעם, להיות עניינית ולהגיע לעיקר.

אז העיקר הוא כזה - הייתה לי זכות גדולה לעבוד איתך ולצידך. מזל גדול לשבת בחדר לידך ולהעביר איתך את תלאות היומיום. הנאה צרופה להיות חברה שלך. אתה חסר לי מאוד.

אוהבת מאוד ומתגעגעת מאוד,

ציפי".

                          

תגיות:

פניות ותלונות לרשות

מערכות וטפסים